בתם הבכורה של קארין וניר. נולדה ביום ח' בחשוון תשס"ה (23.10.2004) בפתח תקווה. אחות למיקה ויהלי.

משמעות שמה המיוחד בהוואית וביפנית – אלוהי, שמימי, נצחי.

קאמיי גדלה והתחנכה בפתח תקווה. ילדה חייכנית, יפת תואר וברוכת כישרונות. למדה בבית הספר היסודי ממלכתי ע"ש שיפר ובחטיבת הביניים ע"ש רשיש בעיר. תלמידה מצטיינת והישגית שידעה להציב לעצמה מטרות ופעלה להגשימן מבלי לפגוע באחר.

בצחוקה המתגלגל ובחוש ההומור שלה כבשה את לב המורים והתלמידים.

קאמיי אהבה את עולם הריקוד, מגיל חמש ועד לימודי התיכון למדה בסטודיו למחול, השתתפה בתחרויות בינלאומיות והופיעה ברחבי הארץ עם אמני ילדים, קאמיי אהבה מאוד את מופעי הפסטיגל וחלומה הגדול היה להופיע על בימה זו.

בגיל חמש-עשרה עברה עם משפחתה לגור בראש העין, שם למדה בבית הספר התיכון ע"ש בגין במגמת רפואה. גם שם עשתה חיל, סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה ואף קיבלה תעודת מצטיין מנכ"ל משרד החינוך ונמנתה מבין התלמידים בעלי הישגים יוצאי דופן.

בסיום התיכון קאמיי הכירה את ניתאי שהפך לבן זוגה, הוא היה ספורטאי מצטיין שקיבל פטור מהצבא, אך קאמיי הציבה לו תנאי: "אם אתה רוצה להיות בן הזוג שלי, אתה חייב להתגייס ולשרת כלוחם".

ניתאי התגייס לצנחנים גדוד 202 ושירת כצלף.

קאמיי הייתה בת מסורה, אחות אוהבת ותומכת, קול צחוקה המתגלגל והאנרגיות הטובות שלה מילאו את הבית בשמחה. דודה אייל תיאר אותה כאור של המשפחה, הילדה שהכניסה חיים שמחים לכל מפגש משפחתי.

קאמיי האמינה שצריך לנצל כל יום עד תום, מפני שכל יום שעובר אינו חוזר. בשמחת חיים בלתי נדלית ומאור פנים יישמה אמונה זו מדי יום. תמיד הייתה קורנת, תמיד שמחה וצוחקת, צובעת את העולם בקשת של גוונים ונוגעת בכל כך הרבה אנשים.

אישה מלאת נתינה, אהבת הזולת ומתן בסתר.

קאמיי התנדבה לסייע לילדים בעלי צרכים מיוחדים, אחת לשבוע נהגה לבקר ניצול שואה, אירחה לו לחברה וסייעה לו ברכישת מצרכים, הוריה גילו זאת במהלך ההלוויה, כאשר סיפר להם זאת ניצול השואה.

קאמיי אהבה מאוד את הים, הוא היה חלק בלתי נפרד מחייה ונסך בה שלווה, רוגע ותחושת חופש, היא אהבה לגלוש ולנהל שיחות והתייעצויות עם אביה בתצפית קבועה מול הים, היה זה אך טבעי שתבחר לשלב בין הים לבין שירותה הצבאי.

ב-16.2.2023 התגייסה לצה"ל.

קאמיי, שהתחנכה על ערכים של אהבת המולדת, ראתה בשירות הצבאי שליחות ורצתה לשרת כלוחמת. היא עברה גיבוש של קורס חובלים אך פציעה ביום האחרון הובילה אותה ליחידת "סנפיר", יחידה לוחמת בחיל הים המבצעת משימות אבטחה וביטחון שוטף בגבול הימי ובנמלי ישראל.

עם גיוסה כתבה: "הים הוא המקום בו הרעש היחידי הינו שבירת הגלים, מקום מנחם שמאפשר לפרוק את כל הרגשות ומזכיר לי כל פעם מדוע בחרתי לשרת בצבא ובחיל הים בפרט".

בסיום קורס סנפיר, כאות הצטיינות הוענקה לקאמיי הכומתה האישית של מפקדת הקורס.

היא שובצה כלוחמת בפלגה 914 והוצבה על כלי שיט מסוג "צרעה".

קאמיי השתלבה במהירות ביחידה ואהבה מאוד את התפקיד. בלטה במסירותה ובמקצועיותה והייתה אהובה על מפקדיה וחבריה ליחידה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

המלחמה שהחלה בדרום התפשטה לצפון הארץ, ללחימה בארגון הטרור בלבנון.

ביום 14.10.2023 יצאה היחידה לפעילות מבצעית במרחב הימי בגבול הצפון, במהלך הפעילות נתקלו הלוחמים בחדירת מחבלים בצלילה וקאמיי קיבלה פקודה להטיל רימון שמתפוצץ רק בעומק של שישה מטרים, עם שינוי הלחץ במים. עקב תקלה טכנית הרימון התפוצץ לפני הזמן וקאמיי ספגה את מלוא הפיצוץ. היא נהרגה במקום, כשהיא מונעת בגופה פגיעה בשאר הלוחמים. בתקרית נפצעו שבעה חיילים נוספים.

רב-טוראי קאמיי אחיאל נפלה בפעילות מבצעית ביום כ"ט בתשרי תשפ"ד (14.10.2023). בת שמונה-עשרה בנופלה, כשבוע לפני יום הולדתה התשע-עשרה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי סגולה שבפתח תקווה. הותירה אחריה הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.

בתאריך 11.10.2023 כתבה קאמיי מכתב בטלפון האישי שלה. שלושה ימים אחר כך היא נהרגה והמכתב הפך למכתב פרידה, הוריה מצאו זאת לאחר שקיבלו את הציוד האישי שלה וחיפשו תמונות בטלפון הנייד להנצחה – "למשפחה שלי, לחבר שלי, לקרובים שלי. אני כאן בגבול לבנון. עושה את מה שמוטל עלי! מגינה על המדינה שלי, על החשובים לי מכול. אני כותבת את זה בין האזעקות, בין היציאה לגבול ובחזרה למוצב.

חשוב לי שתדעו שאין מאושרת ממני שבחרתי לעשות את מה שאני עושה. שמחה לקום כל בוקר ולשרת את המדינה שלי ביחידת 'סנפיר'.

אני אוהבת אתכם, מתפללת ומבקשת שכל החטופים, הנעדרים והמשפחות מצפון ועד דרום יישארו בריאים ושלמים. שכל חיילי צה"ל ילכו לשלום ויחזרו לשלום. אנחנו העם הנבחר".

אביה ניר ספד: "נגמרו לי הדמעות והמילים… אני לא מאמין שזה קרה לנו. אימא ואבא קוברים את הבת הבכורה שלהם והיא רק בת שמונה-עשרה… ילדה יפה שלי, את כל כך חסרה, שזה פשוט מוציא מן הדעת. הלב מסרב להאמין והמוח לא מעכל. הצחוק שלך עוד מהדהד לי בראש, השיחות שלנו, הצחוקים ביחד, הכבוד שהענקת לאחרים, אהבת החינם והעזרה לזולת. אוהב אותך עד יום מותי ואדאג להנציח אותך בכל מקום שידעו איזו אבדה למדינה… יהי זכרך ברוך. תשמרי עלינו מלמעלה, נשמה יפה שלי, עוד ידברו עלייך רבות".

במלאת שנה לנופלה, כתבה אחותה מיקה: "שנה עברה מאז אותו יום, היום שבו החיים שלי ושל המשפחה שלי השתנו מקצה לקצה. משחזרת את הרגעים הנוראיים האלה בראש שלי, וחושבת שזה קרה אתמול. מאז אותו מקרה, הזמן ממשיך לעבור ואני תקועה בתוך בועה, מנסה להדביק את הקצב. זיכרון של אושר הוא כבר לא אושר, זיכרון של עצב הוא תמיד עצב – תזכרו ליהנות מהחיים שלכם עד הסוף, כמו שאחותי אמרה 'ליהנות מהחיים ולנצל כל יום עד תום'".

ניתאי בן זוגה ספד: "את היית אהבת חיי ואת תישארי אהבת חיי לעולמים. אם העולם היה הוגן המצב היה הפוך. אני אוהב אותך הכי בעולם ומתגעגע עד אין סוף". חצי שנה לאחר שקאמיי נהרגה ניתאי נפצע קשה בקרב ברצועת עזה, ומאז התנדב לסייע לילדים בעמותת אחים לחיים.

בני משפחתה בחרו להנציח את קאמיי ועיצבו כובעים וחולצות עם לוגו המשלב את האות הראשונה של שמה וסנפיר היחידה בה שירתה, הפיקו אלבום ומדבקות שבהן נכתב "החיוך של קאמיי" ו"ליהנות מהחיים ולנצל כל יום עד תום", המשפט שכה אפיין אותה.

בני המשפחה פתחו דף באינסטגרם לזכרה remember_kamay ובו הם מעלים זיכרונות, תמונות וסרטונים מתחנות חייה השונות ומספרים על פעולות להנצחתה.

אתר "מתכון עם זיכרון" פרסם את מתכון הסינבון של קאמיי, שאותו הכינה לאירועים משפחתיים חגיגיים ודאגה להכין בכל מוצ"ש לחבריה ביחידה.

מכתבה של קאמיי לפני נפילתה מופיע בספר "אם אתם קוראים את המילים האלה" המרכז בתוכו מכתבי פרידה של חיילים.

כתבו בני המשפחה: "תמיד נזכור את החיוך של קאמיי וטוב ליבה. יהי זכרה ברוך".