סיפור חייו

בנם של איריס ושמעון. נולד ביום ט"ז באייר תשס"ג (18.5.2003) בירושלים. אח קטן לתמר, שיר והודיה.

דוד משה גדל והתחנך ביישוב גבע בנימין (אדם) השוכן מצפון-מזרח לירושלים, אליו עבר עם משפחתו כשהיה בן שנה וחצי. הוא למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון האזורי, השלים את לימודיו במסגרת תוכנית "ה לקידום בני נוער, וסיים את בחינות הבגרות בגיל צעיר מהמקובל.

ילד חכם, שמח, חייכן ומלא הומור, בעל רגישות רבה לזולת ורצון אינסופי לתת מעצמו למען אחרים. תמיד הושיט יד ועזר לכל סובביו, תמך בחלשים ועודד את כל מי שהיה זקוק למילה טובה.

כנער, השתתף בפרויקט שבמסגרתו אימץ מספר משפחות שכולות, ליווה אותן בימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ושמר איתן על קשר לאורך השנה. הוא העריץ את הלוחמים שנפלו על קידוש הארץ ולקראת כל יום זיכרון נהג ללכת להר הרצל ולנקות מצבות כדי לכבד את זכר הנופלים.

באחת ממחברותיו כתב: "החייל האידיאלי בשבילי זה חייל שאפילו ילד קטן יגיד: 'אני רוצה להיות כמוהו'. חייל שיהיה מוכן להקריב יותר מגבול יכולותיו ולקפוץ על הרימון… גאווה – תמיד להרים ראש ולהתגאות במה שיש לי, במדינה, באלה שנפלו ובעצמי".

עם סיום לימודיו, הצטרף למכינה הישיבתית הקדם-צבאית "אלישע" ביישוב נווה צוף שבהרי בנימין, שם למד במשך שנתיים.

ב-13.4.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם חוד ימי בפלגה 914 של חיל הים. במסגרת תפקידו, שירת על ספינת "דבורה" ועסק בשמירה על גבולה הימי הצפוני של מדינת ישראל.

מימיו הראשונים בשירות, דוד הפגין ביצועים מרשימים, סיים את ההכשרות על כל כלי הירי בספינה מוקדם מהצפוי וסייע בהכשרת חיילים אחרים.

הוא אהב את המדינה ואת הצבא בכל ליבו, חש גאווה גדולה לשרת את המולדת והתרגש ללבוש מדים, להגיע לבסיס ולצאת אל הים בספינה. החדר שלו היה מלא בדגלי ישראל, בסמלי צה"ל ובדגמים של ספינות שבנה. בני משפחתו מספרים שכל כך אהב את ארץ ישראל, שלא היה מסוגל לראות את אדמתה מלוכלכת, ובכל פעם שיצא לרחוב נהג להרים פסולת מהרצפה.

כמו בכל תחנה בחייו, גם בצבא היה חברותי מאוד, דאג להכיר את החיילים בכל הספינות ומבלי להתאמץ גרם לכל מי שפגש בו – להתאהב בו מיד. חבריו לשירות, שכינו אותו "פואד", סיפרו שהיה לוחם נחוש ומלא מוטיבציה, שתמיד נתן מעצמו בלי לצפות לתמורה ושם קודם כול את הצוות לנגד עיניו, ואחר כך את שאר העולם.

דוד היה צעיר מלא יופי וקסם אישי, חד ודעתן, שמח ואוהב אדם. מגיל צעיר הפגין חוסן נפשי רב, ידע להתמודד עם קשיים ולהתחזק מהם ושימש כעוגן וכמודל לחיקוי לבני משפחתו ולחבריו.

הוא אהב לרקוד ולשמוע מוזיקה, היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "בית"ר ירושלים" והכיר את כל סרטי "דיסני" בעל פה. לכל מקום אליו הגיע הביא עמו שמחה, יצר אווירה טובה וידע גם לתמוך, להקשיב ולנהל שיחה טובה. תמיד כיבד כל דעה ואמונה, קיבל את כולם כשווים והאמין שכל אדם יכול לשאוף גבוה ולהגשים את חלומותיו.

בתחילת 2023 הכיר את שירז. השניים התאהבו ובילו זה עם זו בכל רגע פנוי.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה חמש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

מפרוץ המלחמה לחם דוד במקצועיות ובנחישות בהגנה על הגזרה הימית של גבול הצפון, אשר אליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון.

אחרי חודשים ארוכים של לחימה, בבוקר יום ראשון, 25.8.2024, הייתה מתקפת כטב"מים על הצפון. כיפת ברזל יירטה כמה מהם אך כטב"ם אחד נעלם לה מהתדר. בהמשך המערכת כנראה זיהתה את הכטב"ם מעל הספינה שבה היה דוד משה וירתה לכיוונו, קרן אור שיבשה את הטיל והוא התפוצץ באוויר. דוד משה נפגע משברי יירוט, פונה לבית החולים "המרכז הרפואי לגליל" בנהריה והובהל לחדר הניתוח, אך כעבור זמן קצר נקבע מותו.

סמל דוד משה בן שטרית נפל בקרב ביום כ"א באב תשפ"ד (25.8.2024). הועלה אחרי נפילתו לדרגת סמל ראשון. בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

אחותו הקטנה, הודיה, ספדה לו: "אהוב שלי אתה, ילד פלא. תמיד היית כזה. כל כך הרבה התמודדויות בחיים ותמיד עמדת עם שתי רגליים על הקרקע, מחייך את החיוך הנצחי שלך".

"פואד (דוד משה) היה אדם מיוחד ולוחם אגדי", כתב אחד מחבריו לצבא. "אדם שמונע כל כולו מערכים אמיתיים של אהבת הארץ וציונות. כשהתחילה המלחמה, פואד לא הסכים לעשות שום דבר אחר חוץ מלהיות בירכתיים. החורף הגיע ואיתו השפריצים, ופואד בשלו, עומד על הסיפון, דרוך ומוכן לכל תרחיש ושואג מהנאה כשהמים הקרים פוגעים בו.

"האהבה של פואד לצבא ובמיוחד לספינה הייתה מעוררת השראה, מדבקת וסוחפת – אין אחד שיכל להישאר אדיש… למדתי ממך המון כלוחם וכאדם, זכיתי להיות איתך חצי שנה, לשרת לצידך וללחום איתך. אוהב אותך תמיד ולנצח אתגעגע".

דוד משה מונצח באנדרטת "יד לחללי חיל הים" באשדוד.

הוא מונצח באתר המועצה האזורית מטה בנימין.

משפחתו הקימה את פרויקט "אור לדוד משה", במטרה להנציח את דמותו ולהנחיל את ערכיו לילדים, לבני נוער לפני גיוס ולחיילים. במסגרת הפרויקט יזמה המשפחה טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו. בנוסף, מוקם במסגרת הפרויקט מבנה זיכרון שישמש כבית חם לחיילים וכמרחב לעריכת ימי גיבוש, למידה ועיון, טקסי זיכרון ועוד.

נפתחו לזכרו בית מדרש "זכור לדוד משה" ומסעדת "דמבש" בכניסה ליישוב גבע בנימין.

עמוד הנצחה לדוד משה נפתח באינסטגרם תחת השם remember_david_moshe815.

עמוד הנצחה נוסף נפתח באתר storyofmylife.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון)